אלצהיימר

הכל על אלצהיימר

מחלת האלצהיימר היא מחלה המתקדמת לאט במוח ומאופיינת בירידת ערך הזיכרון ובסופו של דבר מאופיינת בהפרעות בחשיבה, יכולת ארגון, וקשיי שפה ותפיסה. הסבירות היא כי המחלה תתפתח באופן משמעותי לאחר גיל שבעים והיא עשויה להשפיע על כמחצית מהאנשים מעל גיל 85. יחד עם זאת, אלצהיימר אינו חלק נורמאלי של ההזדקנות ואינו משהו שקורה בהכרח בהמשך החיים. לדוגמה, אנשים רבים מגיעים קרוב לגיל מאה ואינם מפתחים את המחלה.

זוהי מחלה פרוגרסיבית ובלתי הפיכה המתרחשת במוח. היא משפיעה על כל האנשים מכל המינים וכל הרקעים הכלכליים והחינוכיים. היא אמנם משפיעה בעיקר על אנשים בגילאי למעלה משישים, אך יכולה להשפיע אף על אנשים בגילאי חמישים ולעיתים נדירות היא מופיעה אף בגילאים צעירים יותר.

מהם תסמיני אלצהיימר?

התחלת המחלה היא בדרך כלל הדרגתית, והיא מתקדמת לאט. בעיות זיכרון אותן פוטרים בני המשפחה בתחילה כ"חלק נורמאלי של ההזדקנות" מתגלות בדיעבד כשלבים הראשונים של מחלת אלצהיימר. כאשר הזיכרון ובעיות אחרות של החשיבה מתחילות להשפיע על הרמה הרגילה של התפקוד באופן עקבי, קיים חשד לאלצהיימר.

בעיות זיכרון, במיוחד זיכרון לטווח קצר, הן נפוצות בתחילת המחלה. לדוגמה, אדם יכול, בהזדמנויות חוזרות ונשנות, לשכוח לכבות את הגז או שהוא אינו זוכר אלו מתרופות הבוקר נטל. שינויים אישיותיים מתונים, כגון הפחתה בספונטניות, אדישות ונטייה לסגת ממגעים חברתיים, עלולים להתרחש בשלב מוקדם של המחלה.

ככל שהמחלה מתקדמת, בעיות בחשיבה פשוטה מתפתחות והאדם יכול להתחיל לחוות בעיות בניהול חשבונות, בהבנת הנקרא או בארגון היום. ניתן לראות אף הפרעות נוספות בהתנהגות בשלב זה כגון אי שקט, עצבנות, נרגנות ויכולת הולכת ופוחתת להתלבש או להתרחץ לבד.

בשלב מאוחר יותר של המחלה, אנשים עלולים להתבלבל לגבי תאריכים, לא יוכלו לתאר באופן מדויק את המקום בו הם חיים, או שלא יוכלו לציין מקומות בהם ביקרו. בסופו של דבר, החולים עלולים לסבול מפיזור נפשי, לא יוכלו לקיים שיחה, יחוו תנודות במצב הרוח, לא ישתפו פעולה עם הסביבה, ויאבדו את השליטה על הסוגרים.

מידע בנושא על אפשרויות אבחון אלצהיימר כאן

טיפול והתמודדות

ההתמודדות עם מחלת אלצהיימר מורכבת מסדרת טיפולים תרופתיים אשר הוכחו ביעילותם לעכב את קצב התקדמות המחלה, וטיפולים אלטרנטיביים – כפי שמפורט באתר alzheimer.

תרופות פסיכיאטריות סטנדרטיות נמצאות בשימוש נרחב לטיפול בתופעות הדיכאון, ההזיות והחרדות המלווים את המחלה. אם התנהגויות אלו הן נדירות או קלות, הן אינן כרוכות בטיפול תרופתי, ובמקרה זה יש לנקוט בצעדי טיפול שאינו תרופתי.

יחד עם זאת, החולים במחלת האלצהיימר חווים תסמינים רבים אחרים של דיכאון הכוללים תחושות מתמשכות של אומללות או חוסר יכולת ליהנות מפעילויות רגילות. במצב זה, ניתן להפיק תועלת מתרופות נוגדות דיכאון. רוב הרופאים רושמים מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI), כגון זולופט, רסיטל או פרוזאק, כקו טיפול ראשוני. חרדה היא תסמין נוסף של מחלת האלצהיימר המצריך טיפול. ווליום או אטיבן עשויים להועיל לבלבול מוגבר ופגיעה בזיכרון.

קשיי שינה המתרחשים בקרב חולי אלצהיימר רבים, בשלב כלשהו של המחלה, מטופלים עם תרופות נוגדות דיכאון שאינן טיפוסיות ומרגיעות. יחד עם זאת, מומחים אחרים ממליצים על טיפולים טבעיים כגון אימון לשיפור השינה, חשיפה לאור שמש, טיפול של תרופות צמחיות להקלת כאבים פיזיים והגבלת הנוזלים בשעות הלילה על מנת למנוע את הצורך במתן שתן.

טיפולים שאינם מבוססים על תרופות כוללים את מקסום ההזדמנויות של החולים למגעים חברתיים והשתתפות בפעילויות דוגמת הליכה, שירה, וריקוד, היות והם עדיין מסוגלים ליהנות מהחיים. שיקום קוגנטיבי, המטופל באמצעות תכנת מחשב לאימון זיכרון, עשויים להיות בעלי יתרון להתמודדות עם המחלה.