הנקה וניתוח הקטנת חזה

הנקה לאחר ניתוח להקטנת חזה

הנקה לאחר ניתוח להקטנת חזה יכולה להיות הרבה יותר פשוטה כאשר אישה תבין באופן ברור את יכולותיה.

למעשה, חוויית ההנקה לאחר הניתוח מגוונת מאוד ותלויה בגורמים רבים, כולל סוג הניתוח אותו עברה האישה, מצב רוחה, גישתה להנקה אופן כללי, אופן התאוששותה מהניתוח ויכולותיה הפיזיות.

חוויית ההנקה לאחר ניתוח הקטנת חזה

חוויית ההנקה לאחר ניתוח להקטנת החזה  מורכבת משילוב משתנים של שני גורמים עיקריים: יכולת ההנקה ושיטת ההאכלה. יכולת ההנקה של האם תלויה ברצף חוויות אפשריות: יתכן שאין לה אספקת חלב מלאה, או שיש לה אספקת חלב חלקית, או שאינה מספקת חלב בכלל.

אפשרויות ההנקה לאחר הניתוח כרוכות בשימוש בציוד של התקני האכלה מלאכותיים. השיטה בה בוחרת האם להניק תלויה באספקת החלב, שיטת ההאכלה הנוחה לה ביותר במונחים של נוחות, והעדפות התינוק.

קביעת אפשרות ההנקה

בשלב הייעוץ עם המנתח הפלסטי טרם הניתוח להקטנת חזה, מפרט בדרך כלל המנתח את השפעות הניתוח על יכולת ההנקה. הוא מתאר את האפשרויות באומרו כי קיימים חמישים אחוזי סיכוי שהאישה לא תוכל להניק לאחר הניתוח, וחמישים אחוזי סיכוי כי הניתוח לא ישפיע כלל על ההנקה.

אך המידע לו זקוקות נשים שונה לחלוטין. תחזיות המנתח לגבי יכולת ההנקה מבוססות לעיתים קרובות על יציאה מנקודת הנחה כי כל הנקה היא הנקה מלאה, בעוד שהנתון המשפיע המדויק הוא כמות החלב שיש לאם. המידע החיוני לאם, אם כן, אינו עוסק בשאלה האם תוכל להניק, אלא עד כמה תהיה מסוגלת להניק.

למעשה, מערכת החלב מורכבת מרשתות רבות של שיתוף פעולה של בלוטות וצינוריות. יתכן כי חלק מהמספר המקורי של רשתות הבלוטות לא יפגע לאחר הניתוח, ויתכן אף כי חלק מרשתות הצינורות, אשר יינזקו במהלך הניתוח, יתחברו מחדש.

הגוף הוא מערכת גמישה להפליא, וכמעט כל הנשים שעברו ניתוח להקטנת חזה, יכולות להניק במידה מסוימת. אך אם חלק משמעותי של מערכת ההנקה נפגע באמצעות הניתוח, לא תהיה אספת החלב לאחר הניתוח מספיקה על מנת לענות על הדרישה התזונתית המלאה של התינוק.

סוג הניתוח

הקביעה הבסיסית לגבי יכולת ההנקה לאחר הניתוח להקטנת חזה מתחיל בידיעת סוג הניתוח הספציפי אותו עברה האישה. מידע זה חיוני היות ומספר טכניקות כירורגיות משמרות יותר רקמות הנקה מסוגים אחרים של ניתוח.

הניתוח להקטנת חזה אשר יהיה בעל הסיכוי הטוב ביותר לאפשר הנקה לאחר ההליך, הוא טיפול כירורגי של העטרה והפטמה, אשר עשוי להשתנות גם הוא על פי הטכניקה האישית בה משתמש המנתח, ומיומנותו.

הניתוחים שאפשרו יכולת הנקה גדולה ביותר הם אלו שבמהלכם לא נותקו לחלוטין העטרות והפטמות. רוב הטכניקות הניתוחיות הנוכחיות להקטנת חזה כרוכות בהזזת העטרה והפטמה המחוברות לטריז רקמה הנקראת גבעול, אשר מכילה את הסינוסים Lactiferous.

הגבעול נותר מחובר לצינורות המתחברים לסינוסים אלו, כמו גם אל העצבים הראשיים. אם נגרם נזק למערכת ההנקה, הוא נוטה יותר להיגרם בשל כריתה עמוקה יותר ברקמת השד, והסרת הבלוטות יחד עם רקמת השומן והצינורות.

קיימות, כמובן, טכניקות ניתוחיות להקטנת חזה אשר אינן כרוכות בניתוק מוחלט של העטרה והפטמה מהשד. טכניקות אלו הן תוצאות פיתוח מוקדם יותר ומבוצעות מידי פעם על פי החלטת המנתח. לנשים מסוימות יש שדיים כה גדולים, עד שהטכניקות המתקדמות לא תספקנה תוצאות משביעות רצון.

נשים שעברו ניתוח להקטנת חזה הכרוך בהסרה מוחלטת של העטרות והפטמות, גילו מאוחר יותר כי הן מצליחות לייצר מעט מאוד חלב. הדבר נובע בשל ניתוק העצבים ממערכת ההנקה וייצור החלב בתגובה לגירוי עצבי בפטמה ובעטרה. כמובן, שניתן להשלים את אספקת החלב באמצעות ציוד מיוחד שתוכנן להנקה לאחר ניתוח הקטנת חזה.

מחשבה אחת על “הנקה לאחר ניתוח להקטנת חזה

  1. חשבתי שלא ניתן להניק לאחר ניתוח להקטנת חזה. מכל מקרה לא כדאי לדחוק את הניתוח לאחר הלידות כאשר החזה גדל עוד יותר ולשלב את זה עם הרמת חזה?

סגור לתגובות.